עדי הייתה גורם מאוד משמעותי השנה בחייה של ר'. הקשר ביניהן החל בקושי רב, ר' בחנה אותה בעקבות האכזבות שחוותה בחייה, ולקח כמעט חודשיים של התמדה עד שהרגישה שהיא יכולה לסמוך עליה.
מאז הקשר ביניהן התחזק מאוד ועדי הפכה להיות מקום בטוח של ר'. זה התבטא בכך שר' הסכימה לעשות דברים מסוימים רק יחד איתה. אבל באותה עת עדי לא נתנה לקשר להפוך להיות תלותי אלא שמרה על ניסיונות לתת לר' לפתח את עצמה, עדי נתנה לה לחשוב על הדרכים שבה היא רוצה לפתור את הקשיים של עצמה ולא להסתמך עליה שתפתור אותם. הקשר ביניהן היה קשר של הדדיות, אכפתיות ודוגמא אישית. הקשר חיזק את האמונה של ר' בעצמה ובמה שהיא מסוגלת לעשות.
השינוי הכי מהותי שר' עברה הוא היכולת לסמוך על מישהו שהוא לא אמא שלה, והכוונה היא לא רק על עדי אלא גם על הסובבים אותה. המוכנות של ר' להקשיב השתפר במהלך השנה, דבר שהתבטא בשיפור בתחושה שלה ובהתנהלות בבית הספר, ואפילו ניסיונות לפנות לילדים בבית הספר וליצור חברויות. בנוסף, ר' הייתה מוכנה לדבר יותר ולשתף ברגשות שלה ובחוויות שלה ביום יום היא היום מוכנה יותר להוריד מעט את המגננות ולנסות להיפתח. שינוי מהותי נוסף, הוא הקבלה העצמית שלה וההבנה של החשיבות של המקום שלה ושל מה שהיא רוצה.
יועצת בית הספר ציינה שעדי הייתה קשובה לר', גילתה אליה אמפטיה וחיבה ושהקשר בניהם תרם רבות לדימויה העצמי של ר'. ניכר כי עדי קיימה את המפגשים במסירות והשקעה רבה. פעלה מתוך אכפתיות ורצון לקדם ולסייע לר'. אמה של החונכת ציינה בפני הרכזת "רציתי להגיד לך שהבאת לנו מלאך, אין דברים כמוה".
עדי חונכת אכפתית, יוזמת, חיפשה רק כיצד לעשות טוב לר', גם כשלפעמים זה לא היה פשוט, אבל היא תמיד הייתה שם ושמה את ר' בראש ובראשונה.