ציוני דרך

במהלך שש השנים הבאות, שותפות ייחודית זו הקימה את פר"ח כמפעל כלל ארצי: רוני הרחיב את פר"ח, מניסוי צנוע של תריסר סטודנטים ומדענים במכון ויצמן, אשר שימשו כחונכים, לכל האוניברסיטאות בארץ, וחיים העניק לפרויקט תמיכה בלתי מסויגת, ע"י קביעת מכון ויצמן כביתה הקבוע של הנהלת הפרויקט וע"י שכנועה של הממשלה לאמץ בהדרגה את פר"ח כיוזמה לאומית. במהלך שנים אלו  צמח הפרויקט והפך לתכנית לאומית להשפעה חברתית. תשתית התכנית מאז ועד היום בנויה  על שלושה יסודות עיקריים:

1. הזיקה ההדוקה בין רוח ההתנדבות של הסטודנט-חונך לבין גמול ותמריץ בצורת מלגה, המכסה חלקית את שכר הלימוד באוניברסיטה.

2. התמקדות של פר"ח בעיקר בחונכות אישית, אחד לאחד,  לילדי בית ספר יסודי משכבות אוכלוסיה חלשות, הנזקקים לעזרה בתחום הלימודי, חברתי ו\או רגשי, בתוספת מגוון פעילויות עזר אחרות שנוספו במשך השנים.

3. הסמכת אוניברסיטאות ומכללות שונות, כמפעילות השלד האדמיניסטרטיבי של הפרויקט, בהדרכת מטה ארצי ושיטות עבודה אחידות. צעד זה מבטיח כי המנהלה הארצית של פר"ח במכון ויצמן, אשר מפקחת על, ומתאמת את הפעילות הארצית, תפעל במתכונת מצומצמת ולא תהווה נטל משמעותי על הוצאות התקורה של הפרויקט.

ב 1978 מונה עמוס כרמלי למנכ"ל פר"ח. פרופ' הררי המשיך לכהן ,עד שנת 2009, כיו"ר המועצה הציבורית של פר"ח וכתומך מסור, המבטיח שהפרויקט ישאר נאמן למתכונתו המקורית. הוא מילא תפקיד חשוב ביצירת הזיקה הפורמאלית, בשנת 1982, בין  עדכון גובה המלגה והעלאת שכר הלימוד. עמוס הרחיב את הפרויקט עשרת מונים, ליותר מ 25,000 חונכים בשנה, בעודו שומר על מנגנון ניהולי חסכוני ויעיל.

בשנת 2012 מונה מר אלון גלרון למנכ"ל פר"ח.

עד היום, פר"ח נגע ישירות בחייהם של כ 2 מיליון ישראלים, חונכים וחניכים, וזכה בהכרה ציבורית במעמדו הלאומי, כאשר הוענק לו פרס ישראל במאי 2008.

פרופסור חיים הררי,ממייסדי פר"ח,

חתן פרס ישראל למדעים מדוייקים ונשיא מכון וייצמן לשעבר

מספר על פר"ח:

"...במחקר המדעי קורה לעתים שמישהו מעלה רעיון מקורי, אבל פרוע למדי, מה שנקרא "רעיון משוגע". לפעמים המציע הוא עקשן, חדשני ויצירתי מאד, והרעיון, כמו כל רעיון חדש, מלא ב"חורים". היזם מנסה "למכור" את הרעיון לעמיתיו. כמה מהם זורקים אותו ממשרדם או ממעבדתם בחוסר סבלנות גלוי. אחרים מאזינים בנימוס ואומרים: "רעיון מענין" ובזה נגמר הענין מבחינתם. 

וכך הדבר נמשך עד שלפעמים אדם אחר, שאיננו היוזם המקורי, מקשיב בתשומת לב רבה יותר, תורם כמה שינויים ושיפורים משמעותיים לרעיון, ונוצר שיתוף פעולה בין שני אנשים, שונים זה מזה ברקעם ובכשרונותיהם. ואם קיימת גם "כימיה" אישית בין השניים, יווצר צוות מוצלח שיקדם את הרעיון בתבונה ובמרץ. גם אז, לעתים הרעיון ייכשל, ולעתים ישגשג ויפר"ח.

וכשמתחילה לבצבץ ההצלחה, לאחר שנעשים צעדי המימוש הראשונים ונבנה דגם התחלתי משכנע, מצטרף לצוות אדם שלישי המקדם את הנושא במרץ רב, בכשרון, בקפדנות וביעילות מבריקה, במשך שנים רבות, ובסופו של דבר הרעיון המקורי זוכה להשפיע על חייהם של אנשים רבים מאד, ובמקרה שלנו - על למעלה ממיליון מאזרחי ישראל..."