כשאורין, סטודנטית לשיווק טכנולוגי במכללת ספיר, קיבלה את ל' לחונכות, היא ידעה שזו משימה לא פשוטה. ל' תלמידת כיתה ו', ילדה חכמה ורגישה, התמודדה עם אובדן קשה - מות אחיה במלחמת חרבות ברזל.
ל' התקשתה להתמודד עם הכאב והשינויים המשמעותיים בחייה, ונזקקה לתמיכה כדי למצוא את דרכה מחדש. האובדן עורר בעיות רגשיות קשות, והפך את ההתנהלות היומיומית שלה למאתגרת.
היא נמנעה מלהשתתף בפעילויות חברתיות, כולל כנסים לזכר אחיה, מתוך חשש לרחמים.
חוסר המוטיבציה והקשיים הרגשיים פגעו בלימודים, והיא לא חזרה לבית הספר במשך שלושה חודשים.
נקודת הפתיחה הייתה נראית כמעט בלתי אפשרית – אבל אורין לקחה את האתגר בשתי ידיים להיות לל' מורת דרך ולהחזיר אותה לשגרה.
אורין הקדישה שעות לשיחות אישיות, עודדה את ל' ברגעים קשים ויצרה עבורה סביבה בטוחה שבה היא יכלה לפרוח. הן יצאו לטיולים, הלכו יחד לפארק עם משהו קטן לאכול או לשתות ודיברו על החיים, על צבא ולימודים, הן בישלו יחד, ועסקו בפעילויות יצירתיות. אורין פיתחה תכנית לימודית מותאמת, שכללה לו"ז מסודר להשלמת המטלות שהצטברו, שיתפה פעולה עם המורים והקפידה לעדכן את אמא של ל', על ההתקדמות. הקשר המיוחד לא הסתכם רק בשעות החונכות הרשמיות. כשהמשפחה עברה דירה, אורין הייתה שם לעזור ולהציע תמיכה נוספת.
לאט לאט, ובזכות ההשקעה האדירה של אורין, השינוי החל להופיע. ל' למדה להאמין ביכולות שלה, לקחת יוזמה ולהתמודד עם האתגרים שעומדים בפניה. הציונים שלה השתפרו, והיא אפילו החלה להנות ממטלות הכיתה. היא פתחה את ליבה לחברויות חדשות והשתתפה בפעילויות חברתיות, מה שהגביר את ביטחונה העצמי. ל' הפכה מנערה שהייתה אבודה בתוך כאב גדול, לנערה שמאירה את החדר בנוכחותה.
לקראת סוף תקופת החונכות, הציעה אורין לל' להקדיש מפגש אחד לזכרו של אחיה.
ל' מאוד התרגשה ואורין הציעה שהן ילכו יחד להתנדב בארגון שאחיה נהג להתנדב. אורין יצרה קשר עם אמא של ל' ושלושתן הקדישו ערב שלם לזכרו.
בזכות המחויבות, הסבלנות והאמפתיה שלה, אורין הצליחה לשפר את חייה של ל' בצורה משמעותית. אורין הפגינה יכולת להתמודד עם מצבים רגשיים קשים ושידרה אופטימיות. הסיפור של אורין ול' הוא תזכורת מרגשת לכוחו של הקשר האנושי, לחשיבות של השקעה אמיתית באחר, וליכולת שלנו לשנות חיים – גם כשזה נראה בלתי אפשרי.
אם החניך: אני בטוחה שכל חניך שיכיר את אורין יבין כמה הוא זכה בחונכת עם נשמה ולב ענק שתמיד רואה את טובת האחר לפני הכל. אני מודה לה על כל רגע שהיא הייתה שם עבור הבת שלי, שהיא החדירה בה ערכים, תקווה, אמונה ואופטימיות שאני בטוחה שילכו איתה לכל הדרך.